שקר כלשהו

חשבתי שישרא כבר לא יחזור, אבל הנה הוא שוב פה, ואפשר להמשיך להתבכיין. יאיי.

ימים של מרמור עוברים על כוחותינו.

בפסק זמן הזה שישרא לקח לו, הספקתי להכיר בחור חדש, לצאת איתו לארבעה דייטים ולנתק קשר.

הגעתי למסקנה הסופית שעולם האפליקציות לא מתאים לי. גורם לי יותר מדי סבל וחוסר נוחות.

אני מתחילה לחשוב על האופציה שאשאר לבד, אזדקן לבד ואמות לבד. אולי זה לא כל כך נורא.

אולי אני לא צריכה את החלק הזה בחיים שלי, ואסתפק בדירה עם כלב ואולי גם חתול.

אני לא בטוחה שיש לי כוח לסבול עוד מישהו בחיים שלי. לא בן זוג ולא ילד.

כל כך התרגלתי להיות לבד שכבר קשה לי להכניס אנשים לחיים שלי.

כל כך נוח לי להיות לבד, לחזור הביתה בלי שיהיו לי תוכניות שיאלצו אותי "לצאת לבלות".

בחיי שכל דייט שקבענו גרם לי לסבל. רק רציתי לחזור הביתה, למקום שלי ולהפסיק לשחק אותה כאילו אני נהנית לשבת בבתי קפה או ללכת לקולנוע.

אני כזאת דפוקה ולא נראה לי שיש מה לעשות עם זה...